גמר האליפות הזה שהתקיים הערב בטמפה, פלורידה, היה כל מה שמשחק פוטבול יכול להעניק. ואולי משחקים אחרים לא יכולים לקיים דראמות כאלה.

כולם חשבו שקלמסון – האלמונית ולא ידועה משהו – לא תוכל לעשות זאת נגד אוניברסיטת אלבאמה הגדולה.

אמרו שההגנה של אלבאמה כל כך הרבה יותר טובה מההתקפה של קלמסון, ושהקוורטרבק המצויין שלה דשון ווטסון לא יוכל לעשות זאת.

כשהיה 14-0 לאלבאמה, עם שליטה מחלטת במשחק, כולם חשבו "אתם רואים? אמרנו לכם!".

אבל קלמסון ידעה טוב יותר. היא זכרה שגם בשנה שעברה היא פיגרה אחרי אלבאמה, אבל אחרי שהיא עשתה את 10 הנקודות האחרונות הזמן ניגמר לה.

אז היום קלמסון לא ניבהלה כשהיה 14-0.

לאט לאט המאזניים נטו לעברה. היא עשתה טאצ'דאון לפני החצי וירדה להפסקה מפגרת 14-7.

ואז בא הרבע הרביעי.

לקלמסון ישנם שני כוכבים שנשמע המון עליהם – הקוורטרבק דשון ווטסון והווייד רסיבר מייק ויליאמס..

דשון סיים עם 420 יארדס – אחרי ה-495 יארדס שלו בשנה שעברה אמרו שהוא לא יוכל לעשות זאת יותר – הרבה מהם למייק ויליאמס עם שתי תפיסות שצריכות להיכנס לדברי הימים של המכללות, כמו שכל המשחק הזה יכול, והוא ייכנס להסטוריה כאחד ממשחקי הגמר הטובים והמותחים ביותר – והוא עשה גם עשה.

עם 6 שניות לסיום אלבאמה הובילה 31-28. קלמסון יכולה היתה להשוות בבעיטת שדה.

אבל היא החליטה ללכת על נצחון. דבו סוויני – המאמן של קלמסון – ידע שאם המסירה לא תיתפס, או דשון יחזיק בכדור שנייה נוספת והמסירה לא תצליח, קלמסון מפסידה.

עם שנייה לסיום המסירה של דשון ווטסון ניתפסה ע"י מינחה קילפטריק שעשה הטעייה בסיבוב ועם 0:01 שנ' בשעון האוניברסיטה הנמצאת 15 מייל מביתי ניצחה והיא אלופת המכללות, אחרי 38 שנה!

לי זאת לא היתה הפתעה. כתבתי אתמול שאני מרגיש שקלמסון הולכת לנצח.

והיא אלופה!!!

יכולתי לכתוב ספר על המשחק, אבל מיד בסיומו עליתי על המכונית ונסעתי את ה-20 דקות לאוניברסיטה בה אני מלמד לפעמים (השנה לימדתי קורס אונליין; באביב שעבר לימדתי קורס כיתה). הייתי חייב להיות בתוך הדבר המטמטם חושים הזה הנקרא קולג' פוטבול. רציתי להיות חלק מהחגיגה (בחגיגה אחת כזאת הייתי בפן סטייט!)  אבל כשהגעתי ל'יוניברסיטי טאור' – מרכז האוניברסיטה –  וראיתי את הטרוף שהלך שם החלטתי שאני זקן מדי עבור הדברים האלה, עשיתי U-TURN, וחזרתי הביתה.

לילה טוב. כבר אחרי 2 בלילה.